עשר העובדות ההיסטוריות שלמענן הנני מוכן להילחם.
1.הטרור הערבי החל הרבה לפני הקמת מדינת ישראל
2.הנהלת הישוב הערבי בארץ ישראל המנדטורית לא קיבלה אף פעם את הקמתו ופיתוחו של הישוב היהודי בפלסטינה בריטית
3.ארצות הערב, ועמן האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל, סירבו לקבל את תוכנית חלוקת הארץ שעליה הוחלט באו"ם בנובמבר 1947. הישוב היהודי כן קיבל את התוכנית.
4.במאי 1948ארצות הערב פתחו במלחמה נגד מדינת ישראל, עליה הוכרז ב15 באותו חודש, והפסידו בה. כתוצאה נוצרה בעיית הפליטים בקרב האוכלוסייה הערבית של ישראל, בעיה שנשארה ללא פתרון עד עצם היום הזה. לאחר כמעט 70 שנה הארצות הערביות בהן שוהים פליטים פלסטינים מחזיקים אותם ללא אזרחות וללא זכויות, קרוב לוודאי במטרה להשתמש בהם כנשק תעמולתי נגד מדינת ישראל.
5.בתקופה שבין 1948 ו1967 רצועת עזה (במצרים) והגדה המערבית (בירדן) היו חלק בלתי נפרד מהמדינות הערביות ובכל השנים האלו העולם הערבי וגם יתר ארצות העולם וגם הארגונים הבינלאומיים לא דיברו על הצורך בהקמת מדינה פלסטינאית , למרות שהעניין היה בידיהם ואף אחד לא היה יכול להתנגד לצעד הזה.
6.מלחמת ששת הימים (יוני 1967) פרצה בגלל האיום המצרי, היות ונאסר דרש את יציאת כוחות האו"ם מחצי האי סיני, וסגר את מיצרי תירן בים האדום, צעד שנחשב ללא צל של ספק כCASUS BELLI.
7.בעת המלחמה הזאת ישראל ביקשה מירדן לא להיכנס למערכה, אבל מלך חוסיין החליט להצטרף לכוחות הערבים האחרים , וכתוצאה הפסיד במלחמה וכך ישראל הגיעה לגדה המערבית.
8.הישוב היהודי הראשון בגדה המערבית (קירית ארבע) הוקם בשנת 1972, כחמש שנים לאחר כניסת כוחות ישראל בגדה, בתקווה שבכל התקופה הזאת תבוא תשובה חיובית של מדינות הערב לפתוח במשא ומתן לפתרון הסכסוך,אבל וועדת חרטום (סודן) החליטה על תשובות שליליות לכל הנקודות שיכלו לקדם את פתרון הבעיה.
9.הטרור הערבי העכשיוי מקורו בתקוות האוכלוסייה הפלסטינית שמדינת ישראל תעלם לבד או ב"עזרת" מדינות מוסלמיות, כולל אירן. מבחינה היסטורית אין שום קשר בין אכלוס הגדה המערבית ביהודים והטרור הפלסטיני, וכדי להשתכנע באמת האמירה הזאת יש לקרוא את קרטה שמנהיגה כיום את החמאס.
- בשנים 2008-2009 אולמרט, ראש ממשלת ישראל, הציע לפלסטינאים חילופי שטחים וחלוקת ירושלים, אבל אבעס סירב ועזב את שולחן המשא והמתן בלי להביא שום הצעה אלטרנטיוו
The ten historic facts I am ready to fight for
.The Arab terror started much before the creation of the State of Israel1
2.Under the British mandate, the Arab leadership in Palestine never accepted
Jewish presence on that territory
3.The Arab countries and the Arab population of Palestine did not accept the UN partition plan of November 1947. The then Palestine Jewish community did accept it.
4.The 1948 war was started by the Arab countries, they lost it and as a consequence the problem of Arab refugees showed up.
5.During the years of 1948-1967 the Arab territories of former Palestine have been under surrounding Arab countries control, the Gaza strip under Egypt and the West Bank under Jordan. During all that period the idea of creating a Palestine state on those territories never came up, although it could easily become a reality , with no one being able to oppose this initiative.
6.The six-day war (1967) was provoked by the Egypt decision to evacuate the UN troupes from the Sinai peninsula, and closed the Tiran straits on the Red Sea, a clear sign that Nasser, the then Egyptian president, was preparing a war against Israel.
7.The Israeli government asked Jordan not to enter that war, but King Hussein decided to attack , he was defeated and the West Bank was occupied by the Israeli army.
8.The first Jewish settlement (Kyriat Arba) in the West Bank was created in the year of 1972, five years after Israel got the control of this territory. During all those five years Israel has waited for Arabs to accept negotiating, but the Khartoum conference (1970) ended with the famous four "NOs".
9.The last 30 year-"new" wave of Arab terror is actually a continuation of the perennial Arab denial of the right of the Jewish people to have its own country and of the State of Israel to exist. It has no connection, what so ever, with the occupation of the West Bank. In order to confirm this it would be enough to read the Hamas (the well known Gaza terror group) Covent.
10.The then Israeli prime minister Olmert offered the Palestinians (2008-2009) a proposal for a peace agreement, which included exchange of territories, division of Jerusalem, etc., but the Palestinian president Abbas refused to sign it.
Zece adevăruri pentru a căror veridicitate sunt dispus să mă lupt!
- Teroarea arabă a început cu mult timp înainte de crearea Statului Israel
2.În Palestina aflată sub mandat britanic (1918-1948) conducerea populaţiei arabe nu a acceptat niciodată prezenţa evreiască în acest teritoriu.
3.Ţările arabe, şi populaţia arabă a Palestinei, au respins planul de partiţie votat de ONU în Noiembrie 1947. Planul a fost aprobat de conducerea populaţiei evreieşti din Palestina.
4.Conflagraţia din anul 1948 (denumită în Israel războiul de independenţă) a fost provocată de ţările arabe, dar care au fost înfrânte de trupele israeliene, şi în felul acesta a apărut problema refugiaţior palestinieni.
5.Între anii 1948-1967 aşa zisele teritorii palestiniene au fost sub control arab, fâşia Gaza sub Egipt, Cisiordania (malul de vest al Iordanului) sub regatul Iordaniei. În tot timpul acestor 19 ani, ideia sau necesitatea unui stat palestinian nu a fost discutată niciodată, la niciun nivel, nici arab şi nici internaţional. Înfiinţarea unui stat palestinian pe aceste teritorii ar fi putut deveni un fapt real, deoarece nu exista nicio posibilitate a vreunei împotriviri, din nici o parte.
6.Războiul de şase zile (Iunie 1967) a fost provocat de Egipt, care a cerut-şi obţinut- retragerea trupelor ONU din peninsula Sinai şi blocarea strâmtorii Tiran în Marea Roşie, un semn clar că Naser, preşedintele egiptean,se pregătea să atace Israelul.
7.Guvernul israelian a cerut Iordaniei să nu intre în acest război, dar regele Husein a atacat trupele israeliene, iar ca urmare a pierdut (ca şi Egiptul şi Siria) războiul, şi astfel armata israeliană a ocupat malul de vest al Iordanului (aşa numita West Bank).
- Prima aşezare evreiască în Cisiordania (West Bank), numită Kiriat Arba, a apărut în anul 1972, la cinci ani de la terminarea războiului de şase zile. În toţi aceşti ani Israelul a aşteptat ca ţările arabe să se prezinte la masa tratativelor, dar conferinţa panarabă de la Khartum (Sudan) a hotărît faimoasele patru NU, inclusiv refuzul de a negocia.
9.Noul vechi val de teroare arabă din ultimii 30 ani reprezintă de fapt o continuare a permanentei poziţii arabe de nerecunoaştere a dreptului de existenţă a Israelului, ca singura ţară aparţinând poporului evreu. Teroarea arabă nu a avut şi nu are nici o legătură cu ocuparea Cisiordaniei. Iar cine se îndoieşte de această afirmaţie e invitat să citească Carta organizaţiei teroriste palestiniene, Hamas.
10.Fostul premier israelian, Ehud Olmert, a propus palestinienilor, în timpul tratativelor din anii 2008-2009, un plan de pace care cuprindea un schimb echitabil de teritorii, împărţirea Ierusalimului şi alte concesii. Preşedintele
palestinian Abas a refuzat propunerea, a părăsit masa tratativelor, fără a prezenta niciun plan alternativ.
Deep thoughts make big changes 